החלטה בתיק עמ"י 23373-01-13

1.         לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים בתיק מ"י 5434-01-13 (כב' השופט

ת' בר אשר-צבן), מיום 3.1.13.

2.         על פי החלטת בית המשפט, נקבע כי העורר ישוחרר בתנאים לפיהם ייאסר עליו להתקרב לאתר הבנייה הנמצא בפרויקט של משרד השיכון ברח' מירסקי בשכונת רמות ד בירושלים, וכן לא יתקרב במרחק שאינו נופל מ-500 מטרים, לכל אתר שהוכרז כאתר עתיקות וכל אתר בו מתבצעות עבודות בפיקוח רשות העתיקות בילקוט הפרסומים, וכן לא יתקרב לכל אתר בו מתבצעות עבודות על ידי רשות העתיקות. נקבע, כי תנאים אלה יעמדו בתוקפם עד ליום 3.5.13. בנוסף, נקבעו ערבויות להבטחת ביצוע תנאים אלה.

3.         העורר טוען מספר טענות כנגד החלטה זו:

            א.         העורר פועל מטעם העמותה אתרא קדישא, העוסקת שנים רבות לשימור בתי קברות בישראל. העמותה הוסמכה במסגרת צו התכנון והבנייה (קביעת גופים ציבוריים ומקצועיים לעניין סעיף 100(3) לחוק), תשנ"ג-1993) להגיש התנגדויות לתכנית מתאר מקומית או מפורטת;

            ב.         מדובר בעמותה שיש לה מידע היסטורי, מדעי והלכתי הקשור בבתי קברות וקברים. קיים שיתוף פעולה מתמשך בין העמותה לבין גופי ממשל ותכנון, המכירים בחיוניות שיתוף העמותה בכל מקום בו מתגלים קברים;

            ג.          מדובר באירוע שמקורו בטעות של מפקח רשות העתיקות, שלא פירש נכונה את הנעשה בשטח;

            ד.         לא הובאה ראיה כלשהי כי מקום האירוע הוכרז כאתר עתיקות; העורר לא היה אמור לדעת כי מדובר באתר עתיקות. המקום גם לא הוכרז כשטח חפירות ארכיאולוגיות. אין כתובת לאתר ולא ניתן לזהותו;

            ה.         העורר הגיע לשטח כדי להיווכח שאין פגיעה במערת הקבורה שנמצאה בשטח, הוא לא נגע בדבר ולא פגע בדבר. העורר טוען, כי פקח רשות העתיקות שהיה במקום לא ביקש מעורר לבצע דבר או להפסיק פעולה כלשהי. מדובר בפקח חדש שלא הכיר את העורר ולא הבין את טיב פעולתו;

            ו.          העורר טוען, כי לא שיבש את החקירה ואין כל ראיה שכזו, למרות טענות המשיבה כי מטרת תנאי השחרור הייתה למנוע את שיבוש החקירה;

            ז.          ההחלטה להרחיק את העורר היא בלתי מידתית;

            ח.         העורר פועל במסגרת "אתרא קדישא", העוסקת בשימור מוחלט של עתיקות וקברים. העמותה לא פגעה מעולם בקבר;

            ט.         אין בחומר הראיות חשד סביר לכך שהעורר עבר עבירה כלשהי. כל שעשה העורר הוא לשוחח במקום עם הקבלן או מפעיל השופל, כך לפי טענת המשיבה, דברים שאינם מקימים חשד לביצוע עבירה כלשהי;

            י.          ההחלטה להרחיק את העורר למרחק של 500 ק"מ מאתר הבנייה הנדון או מכל אתר שהוכרז אתר עתיקות בילקוט הפרסומים היא החלטה בלתי מידתית ואבסורדית שכן כל הארץ מלאה באתרי עתיקות לגביהם אין כל סימן או שילוט;

            יא.        מסגנון הדברים שהשמיע בא כוח המשיבה בדיון בבית משפט השלום וכן התנהלות המשיבה מעידים על כך שהיא החליטה להתנכל לאתרא קדישא, להצר את צעדיה, והעורר משמש ככלי כדי להשיג מטרה זו. 

4.         במהלך הדיון הוצג לפניי על ידי המשיבה חומר הראיות המקים, לטענתה, את החשד הסביר. חומר הראיות כלל, בין היתר, חוות דעת של מומחה מטעם רשות העתיקות. מחוות דעת זו עלה, כי מאן דהוא חדר ככל הנראה לקבצים של רשות העתיקות והעתיק למחשב אחר נתונים המכילים "דוחות ליזם". עוד נאמר, כי על פי הנתונים שנאספו מדובר בכעשרה מועדים שונים בהם הועתקו הנתונים ממחשבי רשות העתיקות, זאת במטרה לקבל מידע אודות פעילות רשות העתיקות במקומות שונים. בהקשר זה הוגשה חוות דעת נוספת, לפיה מומחה למחשבים בדק מדיה מגנטית, תקליטור, ועליו קבצים שהועתקו ממחשבי רשות העתיקות. המשיבה טוענת, כי מדובר בחדירה מכוונת שנעשתה למחשב רשות העתיקות כדי לקבל מידע על פעילות רשות העתיקות. יוער כי מחומר הראיות לא עולה שהעורר קשור לעניין זה.

5.         במהלך הדיון הוגשה הודעת הקבלן ברוך בן זמרה, שנחקר תחת אזהרה. לדבריו, בוצעו עבודות שונות באתר. בחור בשם חיזקי ביקש מהם לחשוף את הסלע עם כף של טרקטור ללא שיניים. במקום עבד טרקטוריסט מטעם הקבלן. העורר הנחה את הטרקטוריסט היכן לבצע את החשיפה. לדברי הקבלן, במקום הייתה מערה מסומנת בסרט סימון כך שאסור היה לעבוד במערה זו. החפירות בוצעו בהנחיית העורר סביב המערה. הקבלן טען בהמשך ההודעה, כי רשות העתיקות סימנה את השטח בו נאסר עליו לעבוד.

6.         עוד הגישה המשיבה מסמכים, לרבות פניות של רשות העתיקות, לחברת הבנייה מהם עולה באופן ברור וחד-משמעי, כי הובהר לחברת הבנייה שמדובר באתר עתיקות וכי רשות העתיקות תבצע שם חפירות ובדיקות כדי לברר אם אכן במקום עתיקות, וכי בשלב זה מנועה חברת הבנייה מלבצע עבודות במקומות שהוכרזו כאתרי עתיקות או כאתרי חפירה ארכיאולוגיים.

7.         המשיבה הגישה את ילקוט הפרסומים הרלבנטי, וממנו עולה כי האתר המדובר נכלל במסגרת אתרי העתיקות המוכרזים.